שירה אילן

כל שאינו לב מתפורר לאבק כשנכנס בו שיר כפי שהשכינה אינה חסה עוד על הלב הטוב ורק על הלב השר את שירו

דבר לא יספיק ולא ינחם מלבד הגופים השרים הגופים הפצועים כל כך אם עלינו לשלוח את גופנו בראש כל צבא נפש בביטחון שאין חזית שלא מתים בה שלושה...

רק הייתי מבקשת לאמץ דרך אחת זרועת כוכבים שלא נגזר עליי לשנות בה דבר ולא נתבקשתי לסמנה או לכוונה להכתיבה אלא הולכי השקט בה והיא נפתחת אליי...

הרחק הרחק ובדרך לא דרך סמויה איש לא ידע מה אמרה האהבה ובאוזנו של מי דלקה או אני ומה מי אני או למה אמרה

בוא אליי כנביא מגולל בפניי עוד אלוהים לרצות בוא אליי כחזון להעשיר דמעות ברינה לקצור בוא אליי כטרף השדה להיות זניח לציפורניי לערבוב דמים...

אני לא רוצה להיות מי שאני אני לא רוצה את אמא שלי שתכנס לי לחדר ערומה כל פעם שאני ערומה והגבר שלי ערום ותציע לנו אוכל אחרי הסקס מה קרה...

אינני דבר בעולם אך הנה הוא העולם דרך עיני דרך גופי הופעתי ונעלמתי ומי ראה אותי את מי ראיתי היכן הייתי אפשרויות או קיימות דחוסה ואם...

אבא שלי היה נבל גדול ואהבתי אותו אהבת אמת מה שלא השאיר לי הרבה ערימת חול מתפזרת ברוח כגופה בים איני יכולה לכבד את החוקים של הפתולוגיה...

אני מקנאה במלאכיות אמיתיות שבאו להציל את העולם מבני אדם אני מקנאה ונשמתי בוערת כשהן מחבקות אותך בשבילי ביידים שבירות ונוגות אהובי הן...

בגידה היא סלע האדום בתוך ליבי בגופך היקר אחזתי שמטתי בגידה נעצתי סכין סובבתי וקולי צעק לרחמים וישועה הו כאב חד נפלתי על ברכיי תאהב אותי...

לב שבור הוא רק כזה שמתבדה ילד יפה אתה קורא לי ולא באתי לעד ומעולם ואם הייתי צל חולף בדש לבך הרי אין לך שדה שומם מזה זהו רק לב שמתבדה

מעולם לא הייתי יפה ובכיתה ז' צחקו עליי הילדים שרו שירים ופצע עמוק הזדחל פצע של ילדים נשמר בסודי סודות בכמוסת הזמן לעולם לא אגלה את השם...

אפשר לכתוב את כל הטוב אפשר לומר שאין רע בעולם כלל ואלוהים מצייר אותנו כל רגע מוחק ומצייר שוב