שירה אילן

ביום לפני שהוא מת קניתי משקפי שמש פעם ראשונה בחיים וזה הרגיש גניבה שלגמרי חורגת מגבולות הטעם הטוב. בשנה האחרונה לחייו הסתובבתי עם פנקס...

כשאמא היתה מסתובבת בבית בתחתונים, או בלי, לא סבלתי אותה. זאת האמת. כל הגוף הדק הזה, עם כל העיקולים, מציג את עצמו, כל רגע בזווית אחרת....

בשולחן המלך, מדושן עונג ושמן, צרור מפתחות כבד ורעשני תלוי מתגרה באחד מאבזמי חגורתו. גרזן מבעית זרוק לצד רגלו המורמת קלות מעל שרפרף עץ....

רגע אחרי מותה ובין הכניסה אחרי שערי הברזל הגדולים עמדה פטמה כמעט מאושרת אל מול הבידוק הביטחוני ומלאך גבריאל מפשפש במוחה למגר מחשבות סרק...