שירה אילן

כל שאינו לב מתפורר לאבק כשנכנס בו שיר כפי שהשכינה אינה חסה עוד על הלב הטוב ורק על הלב השר את שירו

דבר לא יספיק ולא ינחם את הגופים השרים הגופים הפצועים כל כך ועל כך שעלינו לשלוח אותם בראש כל צבא נפש בביטחון, כשאין חזית שלא מתים בה שלושה ימים של חסד ואת כל היופי שעלינו לשלוח מן המלחמה כל פרפר נמשך לאש עבור שירו ועבור השירה כולה

רק הייתי מבקשת לאמץ דרך אחת זרועת כוכבים שלא נגזר עליי לשנות בה דבר ולא נתבקשתי לסמנה או לכוונה להכתיבה אלא הולכי השקט בה והיא נפתחת אליי...

הרחק הרחק ובדרך לא דרך סמויה איש לא ידע מה אמרה האהבה ובאוזנו של מי דלקה או אני ומה מי אני או למה אמרה

מעולם לא הייתי יפה ובכיתה ז' צחקו עליי הילדים שרו שירים ופצע עמוק הזדחל פצע של ילדים נשמר בסודי סודות בכמוסת הזמן לעולם לא אגלה את השם...

אפשר לכתוב את כל הטוב אפשר לומר שאין רע בעולם כלל ואלוהים מצייר אותנו כל רגע מוחק ומצייר שוב